קיימות ורגולציה

חוק להסדרת הטיפול באריזות הוא אחד מחוקי ה"אחריות היצרנית המורחבת" (Extended Producer Responsibility) החשובים ביותר. הוא מטיל על יצרנים ויבואנים את האחריות המלאה (הכלכלית והפיזית) לטיפול בפסולת האריזות של המוצרים שייצרו או ייבאו בהתאם ליעדי המחזור הקבועים בחוק האריזות. (יעדים שונים לחומרים שונים).

החוק קובע כי מי שמייצר או מייבא מוצרים ארוזים לשוק הישראלי, אחראי לאיסוף ולמיחזור של האריזות הללו לאחר שהצרכן סיים להשתמש בהן. במקום שהנטל ייפול רק על הרשויות המקומיות (ועל משלם המסים), האחריות עוברת למקור שיצר את האריזה.

חוק האריזות אף קובע כי לשם קיום חובותיהם הנ"ל, נדרשים יצרן/יבואן להתקשר בהסכם עם חברה אשר קיבלה "הכרה"(רישיון) מהמשרד להגנת הסביבה כ-"גוף מוכר", ואשר, תפעל לקיום חובותיהם הנ"ל של היצרן/יבואן.

אי ביצוע התקשרות עם "גוף מוכר" מהווה עבירה על חוק האריזות ועלולה לגרור קנסות.

נוסח החוק – לחץ כאן 

מטרת החוק

מטרת החוק להביא לצמצום כמות הפסולת הנוצרת מאריזות, למנוע את הטמנתה ולעודד שימוש חוזר (מיחזור) באריזות המועברת להטמנה.

מהו גוף מוכר 

חברה לתועלת הציבור (חל"צ) שאינה פועלת למטרות רווח, אשר הוכרה על ידי המשרד להגנת הסביבה כ-"גוף מוכר", ושמטרתה היחידה הינה ביצוע חובות היצרן/יבואן על פי חוק האריזות.

על מי חל החוק

יצרנים: חברות המייצרות מוצרים בארץ

יבואנים: חברות המייבאות מוצרים ארוזים מחו"ל לשיווק בישראל

חשוב לדעת: גם "קמעונאים" (רשתות שיווק) כפופים לחוק, בעיקר בנושא הצבת כלי איסוף ודיווח על מותגים פרטיים.

עיקרי חובות היצרן והיבואן

כדי לעמוד בחוק, בעל החוב חייב לבצע שלושה צעדים מרכזיים:

1. התקשרות עם גוף מוכר: בישראל, הגוף המוכר על ידי המדינה הוא תאגיד "תמיר". היצרן/יבואן חותם על חוזה מולו ומשלם "דמי טיפול" על פי משקל האריזות שהוא משווק.
2. דיווח חצי-שנתי ושנתי: הגשת דוחות מפורטים המפרטים את סוגי החומרים (פלסטיק, נייר, זכוכית, מתכת וכו') ומשקלם המדויק.
3. עמידה ביעדי מיחזור: המדינה מגדירה אחוז מסוים מכל חומר שחובה למחזר בכל שנה.

סוגי האריזות המכוסות בחוק

החוק רחב מאוד וכולל כמעט כל סוג אריזה:

אריזות מכירה (ראשוניות): האריזה הישירה של המוצר (גביע יוגורט, בקבוק שמפו).

אריזות קבוצתיות (שניוניות): אריזה המאגדת מספר מוצרים (ניילון נצמד המאגד שישיית מים).

אריזות הובלה (שלישוניות): משטחים, קרטונים גדולים וניילון סטרץ' המשמש לשינוע.

להלן חמישה דברים שכל יבואן חייב לבדוק באריזה לפני הכניסה לישראל

יבואנים רבים מתמקדים במוצר עצמו ושוכחים שהאריזה היא ה"כרטיס" של המוצר לישראל.

 אי-עמידה בתקנים עלולה להוביל לעיכוב המשלוח בנמל או להסרה מהמדפים. הנה מה שחובה לבדוק:

• חובת סימון בעברית (צו הגנת הצרכן) בישראל, 

כל מוצר המיועד לצרכן הסופי חייב לשאת סימון בעברית.

מה לבדוק?

האם האריזה כוללת: שם המוצר, שם היצרן, שם היבואן וכתובתו, ארץ הייצור, ותכולה (משקל/נפח).

הטיפ של הפורטל: במוצרי מזון וקוסמטיקה, חוקי הסימון מחמירים בהרבה וכוללים רשימת רכיבים וערכים תזונתיים בפורמט ספציפי.

• התאמה לחוק האריזות (תאגיד תמיר)

כפי שלמדנו, האחריות על האריזה היא עליכם מהרגע שהיא נחתה בארץ.

מה לבדוק? האם יש לכם את נתוני המשקל המדויקים של האריזה (נטו מול ברוטו) מחולקים לפי חומרים (פלסטיק, נייר, עץ)?

הטיפ של הפורטל: ודאו שהספק בחו"ל מספק לכם "Packaging Specification" – מסמך המפרט את משקלי האריזה. זה יקל עליכם מאוד בדיווח השנתי.

• בדיקת רעילות וחומרים אסורים (תקן ת"י 1612)

ישראל מאמצת תקנים בינלאומיים המגבילים נוכחות של מתכות כבדות וחומרים מסוכנים באריזות (כמו עופרת או כרום).

מה לבדוק? האם לספק יש אישור שהאריזה עומדת בתקן האירופי EN 13428 או המקביל האמריקאי?

הטיפ של הפורטל: זה קריטי במיוחד באריזות שבאות במגע ישיר עם מזון (תקן ת"י 5113).

• סימון פחים ומיחזור

האם המוצר שלכם חייב לשאת את סמל המיחזור או את סמל ה"פח הכתום"?

מה לבדוק? בישראל אין חובה גורפת לסמן את הפח הכתום על כל אריזה, אך זה מומלץ מאוד שיווקית. עם זאת, סימון סוג הפלסטיק עוזר מאוד במיון.

הטיפ של הפורטל: שימו לב שחוק הפיקדון מחייב סימון ספציפי על מכלי משקה – אי סימון "חייב בפיקדון" הוא עבירה פלילית.

• אופטימיזציה של לוגיסטיקה (האריזה השלישית)

הנמל והמחסנים בישראל יקרים. אריזה לא יעילה עולה לכם כסף בכל מטר מעוקב.

מה לבדוק? האם המשטחים (Pallets) הם בתקן המקובל בישראל (120/80 ס"מ)? האם הם עברו חיטוי נגד מזיקים (ISPM 15) עם חותמת ברורה?

הטיפ של הפורטל: משטחי עץ ללא חותמת חיטוי עלולים להישרף או להישלח חזרה לחו"ל על חשבונכם על ידי משרד החקלאות.